פסק-דין בתיק ס"ע 34828-09-10

1.         התובע יליד 24/10/92 הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבע מיום 1/1/09 עד 23/5/10.

2.         התובע טוען כי עבד במוסך שבבעלות הנתבע בתקופה הנ"ל אולם במשך כל תקופת עבודתו לא קיבל שכר וזכויות סוציאליות ולבסוף אף פוטר מעבודתו.

3.         בעקבות טענות אלה תבע בתביעתו תשלום שכר מינימום למשך כל תקופת עבודתו הנטענת בת 17 חודשים ובסך של 57,570 ש"ח, גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 54,192 ש"ח, החזר הוצאות נסיעה בסך של 7,480 ש"ח, פדיון חופשה בסך של 2,618 ש"ח, פדיון דמי הבראה בסך של 2,890 ש"ח, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 5,939 ש"ח ופיצויי פיטורין בסך של 5,454 ש"ח. כמו כן תבע פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

4.         הנתבע בכתב הגנתו ובתצהיר שצורף לכתב ההגנה טען כי העסיק את התובע מ- 8/09 עד 5/10 בלבד וכי התובע התפטר מעבודתו.

5.         לטענת הנתבע כאשר הגיע התובע למוסך כדי לסכם את תנאי העסקתו הציג בפני הנתבע תעודת זהות הנושאת את שמו של עסאם מוחמד ובתגובה לשאלת הנתבע לשינוי השם, טען התובע כי שמו הוא מוחמד אך מוכר לכולם בשם נאהר. התובע הציג לנתבעת צילום של תעודת זהות של מוחמד. הנתבע קיבל את הסבריו והנפיק לתובע במשך כל תקופת עבודתו תלושי שכר על שם מוחמד וצירפם לכתב ההגנה.

6.         תלושי השכר הינם לתקופה מ- 8/09 עד 5/2010 הנושאים את שמו של מוחמד (תלושי השכר הונפקו ביום 3/4/2011).

7.         הנתבע הדגיש כי הרקע להעסקתו של התובע היתה העובדה כי בינו לבין אביו של התובע בשם קאיד היו יחסי ידידות קרובים.

בעקבות כך פנה אליו קאיד וביקש ממנו כי יעסיק את בנו התובע כדי שילמד מקצוע. הנתבע הסכים למרות שלא היה לו צורך בהעסקתו.

8.         לגרסת הנתבע שילם לתובע מידי חודש בחודשו השכר במזומן כפי שעשה עם חלק מהעובדים. התובע לא ביקש תלושי שכר אלא אביו היה מידי פעם מבקש התלושים לצרכיו.

9.         אביו של התובע בעל נכות של 75%  בגין אי כושר ומקבל קצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי.

10.        הנתבע טוען כי התובע עבד 10 חודשים בלבד במוסך וביום בהיר אחד החליט שלא להגיע לעבודה ולפיכך טוען כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

11.        לגרסת הנתבע התובע עבד 5 ימים בשבוע בין השעות 08:00 עד 17:00, ולא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

12.        הנתבע הודה כי במהלך תקופת עבודתו לא קיבל התובע זכויות סוציאליות ולפיכך הודה כי התובע זכאי לפדיון חופשה, לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל אולם אינו זכאי לפדיון דמי הבראה בגין תקופת עבודתו בת 10 חודשים. (סעיף 24 לכתב ההגנה וסעיף 31 לסיכום טענותיו).

13.        הנתבע חולק על זכאות התובע לקבלת החזר דמי נסיעות.

14.        הנתבע ציין בתצהירו כי אביו של התובע הוא זה שעומד מאחורי התביעה הנוכחית וכי מדובר בדפוס התנהגות כאשר האב שולח את אחד מילדיו לעבוד במקום מסויים ומצייד אותו בתעודת זהות של אח אחר ולאחר מכן מגיש תביעה נגד מעסיקו.

15.        נטען כי במהלך תקופת עבודתו של התובע, אביו תיקן במוסך מכוניות של בני משפחתו ללא תשלום עד אשר הצטבר חוב כספי לנתבע בשווי של אלפי שקלים.

            לאחר עזיבת התובע ביקש הנתבע את פרעון החוב ולגרסת הנתבע סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע את כל זכויותיו שהודה בהם בקיזוז חובות האב וכי התובע יחתום גם על מכתב התפטרות. האב סירב לחתום על המסמך (ת/1). 

16.        הצדדים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ומטעם עדים נוספים.

17.        לאחר שמיעת העדויות ניסה בית הדין להביא הצדדים לידי פשרה אולם ללא הועיל.